שיר: ענף זית לאפר (בית 1)

שיר: ענף זית לאפר

(בית 1)

יונים עפו על כנפי הפסקת אש,

תקווה פרחה כמעיינות במדבר.

אך לחישות מלחמה זחלו באוויר,

הבטחות נשברו, אמון נעלם.

אזהרת טראמפ הדהדה ברורה,

"שחררו את כולם, או חיו בפחד!"

אך עזה עמדה איתנה ומרדנית,

בעוד העולם צפה, שותק מדי.

(פזמון)

ענפי זית הופכים לאבק,

בארץ שבה שלום לא יכול לבטוח.

הבטחות נעשו, ואז בוטלו,

ארבע מאות חיים, המחיר ששילמנו.

(בית 2)

מבטו של נתניהו הפך קר כאבן,

הפסקת האש התמוטטה; עזה לבד.

חמאס השיב באש ופלדה,

משחק קטלני שמילים לא יכלו לרפא.

חלומות ילדים טבעו בייאוש,

עשן והריסות מילאו את האוויר.

איומי טראמפ נפלו על אוזניים ערלות,

בעוד עזה בכתה דרך דם ודמעות.

(גשר)

מרפיח ועד לב עזה,

פצצות קרעו משפחות לגזרים.

זקנים התפללו שהשלום יישאר,

אך המלחמה חזרה לתבוע את היום.

בני ערובה מוחזקים כקלפי מיקוח,

בעוד טילים עפים מספינות קרב.

הפוגה שברירית נשברה לשווא,

משאירה אחריה שובל של כאב.

(בית נוסף)

כמו שיחזקאל דיבר בימי קדם,

על לבבות אבן שהתקשו והתקררו.

לבו של נתניהו נשאר אותו הדבר,

בלתי מתפשר במלחמה, לא נגוע בבושה.

חזונו בוער ל"ניצחון מוחלט",

עיוור לזעקותיה של עזה.

האבן מתמידה, היא לא תיכנע,

כשדם ואפר מכתימים את שדה הקרב.

(פזמון)

ענפי זית הופכים לאבק,

בארץ שבה שלום לא יכול לבטוח.

הבטחות נעשו, ואז בוטלו,

ארבע מאות חיים, המחיר ששילמנו.

(סיום)

404 נשמות אבדו היום כי הפסקת האש דעכה,

במקום שבו נשים וילדים נהגו לשחק.

חלומות הפכו לאפר בחול,

הפסקת אש שבורה מצלקת את הארץ.

רק לב אבן יכול להישאר,

ללא תזוזה מול המחיר שעזה משלמת.