העולם על כף המאזניים

(בית 1)

אנחנו לא מציירים חצים על מפות נקיות,

לא סופרים תקיפות ממפקדות מחוממות.

בפה שלנו ריח של ברזל ואבק שריפה,

ומלח על הפנים, ודם בין השיניים.

אתה אומר: "ארטילריה, תכוונו!", אתה אומר: "שריון, תתקדמו!"

אבל כשהרעש שוכך והעשן השחור שוקע,

רק הרגלים ננעצים באדמה ובבשר,

נשארים לבד מול האויב, חיים או מתים.

(פזמון)

אכזריים ובלתי ניתנים לשבירה, עקשנים ונחושים,

אנחנו אלה שמחזיקים את העולם הזה על הכף!

אנחנו בזים לחולשה, לא מאמינים למילים,

אנחנו — חי"ר, שהולך בשדות השרופים!

כבוד לא קונים, אותו לא נותנים בפקודה,

רק לכלוך מתחת לציפורניים ואבק — זהו איקונוסטס שלנו!

(בית 2)

בכפר באכמוט השמש ואש האויב התיכו אותנו, ובקופיאנסק הקפיאו אותנו בקור עז!

ביער סרבריאנסקי העצים זעקו מכאב ומפצעים!

ראיתי דרך המשקפיים המשולשות איך השמיים בוערים מעלינו,

איך הכוח המוטס יוצא לקרב דרך ערפל ברזל!

כשהתותח נתקע והמנוע משתעל ושותק,

אנחנו משליכים את קסדות הקשר וקופצים מהשריון אל השדה השחור... אנחנו כבר לא צוות, אנחנו כבר אותה חי"ר עיקשת ובלתי נכנעת!

(פזמון)

רעים ובלתי ניתנים לשבירה, עקשנים ונחושים,

אנחנו אלה שמחזיקים את העולם הזה על הכתפיים!

אנחנו בזים לחולשה, לא מאמינים למילים,

אנחנו — חי"ר, שהולך בשדות השרופים!

כבוד לא קונים, אותו לא נותנים בפקודה,

רק לכלוך מתחת לציפורניים ואבק — זהו המזבח שלנו!

כאן אין "זרים", כאן כל אחד הופך להיות החשוב ביותר,

מי שחולק איתך את הלולאה הלוהטת האחרונה.

מפקד, מכוון BMP או חייל חי"ר... כאן הדרגות נעלמות.

רק שאגת מנוע ה-BMP, מוכנות הכוח המוטס וצלצול הבריח.

אנחנו — הברגים החלודים של המלחמה המטורפת הזו,

אנחנו — אותו חומה שאינה יודעת בושה!

(פזמון)

רעים ובלתי ניתנים לשבירה, עקשנים וקשוחים,

אנחנו אלה שמחזיקים את העולם הזה על הכתפיים!

אנחנו בזים לחולשה, לא מאמינים למילים,

אנחנו — חי"ר, שהולך בשדות השרופים!

כבוד לא קונים, אותו לא נותנים בפקודה,

רק לכלוך מתחת לציפורניים ואבק — זהו המזבח שלנו!

(פינאלה)

כשהמתכת תשתתק והערפל יתפוגג והעשן השחור ישקע,

אנחנו פשוט ננגב את הכידונים ואת אתי החפירה ונעשן סיגריה אחת לכולם.

אנחנו — חי"ר. הקו האחרון בחיים.

אנחנו מחזיקים את העולם. על הכף. לנצח!

(פזמון)

רעים ובלתי ניתנים לשבירה, עקשנים וקשוחים,

אנחנו אלה שמחזיקים את העולם הזה על הכף!

אנחנו בזים לחולשה, לא מאמינים למילים,

אנחנו — חי"ר, שהולך בשדות השרופים!

כבוד לא קונים, אותו לא נותנים בפקודה,

רק לכלוך מתחת לציפורניים ואבק שריפה — זה המזבח שלנו!

רעים ובלתי ניתנים לשבירה, עקשנים וקשוחים,

אנחנו אלה שמחזיקים את העולם הזה על האת!

אנו בזים לחולשה, לא מאמינים למילים,

אנו — חי"ר, הצועד בשדות השרופים!

כבוד לא קונים, לא נותנים אותו בפקודה,

רק לכלוך מתחת לציפורניים ואבק — זהו איקונוסטס שלנו!